בוודאי שמעתם את הביטוי "סולם כאב", שמשמעו דירוג כאבים ומיחושים. אבל האם יש באמת דרך אובייקטיבית למדוד כאב? והאם זה בכלל משנה?
חבטה עזה בראש. למי כואב יותר: למתאגרף המנוסה או לעדין הנפש שנוטל אקמול בכל פעם שצץ בגופו רמז של מיחוש?
אם היה ניתן להצמיד אל הראש מכשיר קטן ולצפות בגרף שמראה עד כמה באמת כואב לנו, לא היינו זקוקים לסולם כאב (אם כי גם בתחום זה חלה התקדמות, ונראה כי העתיד צופן לנו הפתעות).
לכן, עד שלא ימציאו לנו פטנטים חדשים, הדרך הטובה ביותר להסביר לרופא, לפרמדיק או לאחות בקופת חולים עד כמה כואב לך, היא באמצעות שימוש בסולם כאב שנע מ-0 עד 10.
זאת כמובן לצד תיאורים מילוליים שמבארים למטפל את אופי הכאב, ובכך מרמזים על מקורו של הכאב (מילים כגון "חד", "קהה", "צורב", "מפושט", "עמום" ועוד). ויש שיטות נוספות שמאפשרות לרופא להעריך את הסבל שלכם – מבכי (בעיקר בקרב ילדים) ועד לתנוחות הגוף העכשווית שלכם.
שיטה נוספת מכונה "שיטת פרדיי", ובה משתמשים בעת תלונות על כאבים כרוניים. הרעיון: המתלונן מצולם באופן רציף, לעתים במשך חצי יום, בעת שהוא עוסק בפעילות שדורשת ריכוז רב. לאחר מכן, נספרות תנועותיו המעידות על כאב, ואף מפוענחות.
מי סובל יותר? מי דובר אמת?
אבל עם כל הכבוד למספרים, מילים ותנוחות גוף, הכאב הוא כמובן סובייקטיבי לחלוטין. קחו שני אנשים, בני אותה תרבות, באותו גיל ועם אותם מאפיינים אישיותיים (פחות או יותר). כעת בקשו מהם לגעת במים חמים מאוד. הסיכוי ששניהם יעניקו את אותו מספר בסולם הכאב – יהיה נמוך.
למעשה, לא רק עוצמת הכאב שלהם תהיה שונה, אלא גם מידת הסבילות שלהם לכאב (במקרה זה, הסבילות היא משך הזמן שבו כל אחד מהם יוכל להחזיק את ידו בתוך המים החמים).
אז האם אחד מהם אינו דובר אמת או אינו מדייק? ממש לא. הכל כידוע קשור לתכונות האישיות, להיסטוריה הפרטית של כל אחד מהם, לניסיון הקודם ולערכים החברתיים שעליהם הם גדלו.
לכן, אין זה מפליא לגלות כי חוקרים רבים מגדירים את הכאב על פי התחושה הפרטית בהחלט של המטופל עצמו, כפי שהוא-עצמו מדווח עליה.
בקיצור, ה-2 של האחד הוא ה-5 של האחר.
ועדיין, מה היינו עושים ללא סולם כאב?
