הגעתם לגיל הנכון? הגיע הזמן להפסיק להתייחס לכאב כרוני כאל שיער אפור או קמטים בעור, כי הוא בהחלט לא כורח המציאות. "כאשר רופא אומר לי 'תלמד לחיות עם הכאב', אני פשוט מחליף רופא", אמר פעם איש מבוגר וחכם. אמר – וצדק
מיתוס מספר 1: הכאב הוא חלק בלתי נפרד מההתבגרות של האדם.
מיתוס מספר 2: הכאב הוא חלק בלתי נפרד מהזיקנה בכלל, והוא הולך ומתעצם ככל שהגיל עולה.
עם צמד האמירות הללו יסכימו רבים מבלי לחשוב פעמיים. למעשה, מזה דורות רבים, הזיקנה מקושרת באופן הדוק לכאבים, שנחשבו לחלק בלתי נפרד ממנה. יש אפילו הלצה שטוענת כי "אם אתה בן 50 ומתעורר בבוקר בלי ששום דבר כואב לך – אתה כנראה כבר לא בין החיים". משעשע? אולי. אמיתי? לחלוטין לא.
בקיצור, הקשר הבלתי נפרד בין זיקנה לבין כאבים כרוניים הוא מיתוס מוחלט. ברור, עם הגיל ישנה שחיקה רבה בשרירים, במפרקים ובעצמות – אבל האם זה אומר שכל מבוגר יסבול מכאבים? בהחלט לא. מצד שני, זה כן אומר שאנשים מבוגרים יחושו תחושות פיזיות או קשיים פיזיים שלא חוו בצעירותם. אבל מכאן ועד כאבים ממושכים ויומיומיים – הדרך עשויה להיות ארוכה.
לכן, הגיע הזמן להפסיק להתייחס לכאב כרוני כאל שיער אפור או קמטים בעור. הוא בהחלט לא כורח המציאות. כאב בגיל מבוגר, בדיוק כמו כאב בגיל צעיר – מחייב התייחסות, בדיקת רופא ומעקב, במטרה למצוא לו מזור. הוא אינו גזירת גורל שאיתה "צריך לחיות".
"כאשר רופא אומר לי 'תלמד לחיות עם הכאב', אני פשוט מחליף רופא", אמר פעם איש מבוגר וחכם. אמר – וצדק.
הבעיה מגיעה כאשר מבוגרים רבים נופלים למלכודת המיתוסים הזו, ורואים בכאב אלמנט בלתי נפרד מחייהם. ואז, במקום לטפל מיד בכאב ואף לשנות את אורח החיים (ספורט מתון, הליכות נמרצות, שגרת יום פעילה יותר) – הם שוקעים אל תהום של סבל מתמשך. וכאן מתחילה תגובת שרשרת שמביאה בהמשך התהליך לדיכאון עמוק וגם לקושי בתנועתיות, עד לרמה של קושי תפקודי יומיומי.
וישנו כמובן גם הפטנט הכי יעיל שהמציאה לנו הנפש האנושית: ההדחקה. מנגנון ההדחקה היעיל יגרום לרבים לדחות את הבדיקות הרפואיות הנדרשות, להתעלם מההידרדרות הצפויה, וגם לברוח מכל מה שעלול להתגלות כבשורות לא נעימות – כי כמו מנגנון ההדחקה, גם מנגנוני החרדה פועלים שעות נוספות.
במילים פשוטות: הכאב – שניתן היה למגר בקלות יחסית – הביא לפגיעה באיכות החיים בכמה וכמה אספקטים. הגיע הזמן לעצור את ה"לופ" הזה. וזה יותר פשוט ממה שרבים סבורים.
