ההיסטוריה המקוצרת של הטיפול בכאבים

המצרים גרמו לסובלים להתעטש, היוונים טבלו באמבט חם וקר ובדרום אמריקה לעסו עלי קוקה. ועוד לא דיברנו על סילוק דיבוק ושדים...

נכון, לכאב יש יתרון אבולוציוני בולט: הוא מזהיר אותנו מפני סכנות גופניות ואף מסייע לנו להחלים, בשל העובדה שהוא גורם לנו להעניק מנוחה לאבור הפגוע. אבל הכאב גם מביא עמו סבל רגשי ניכר. ככזה, הוא אוניברסלי, חוצה תרבויות וזמנים.

הכאב כיכב באינספור מחשבות, מחקרים, הגיגים וחיבורים. עם זאת, ההבנה על מנגנוני הכאב היתה סמויה מן העין במרוצת הדורות, ורק בעת המודרנית אנו מבינים אותו טוב יותר. עם זאת, משחר ימיו, ניסה האדם למצוא דרכים במטרה להקל על כאביו. למעשה, אי אפשר כלל לדמיין עולם שבו בני האדם לא ניסו, בדרך כזו או אחרת, להתמודד עם כאב. פשוט כי אין ברירה.

הפרעונים מתעטשים, הדרום אמריקאים לועסים קוקה

בעת העתיקה, הכאב לא היה מובן לאדם, ולכן ניתנו לו פרשנויות רבות, חלקן שונות ומשונות – מהטלת כישופים דרך עונש מהאלים ועד דיבוק של ישות מסתורית. כמובן, לא מדובר היה על כאבים מפציעה או פגיעה פיזית ישירה, אלא על כאבים פנימיים לא מוסברים. וכך נולדו אינספור פרשנויות – כמו גם דרכי טיפול, בהתאם לתרבות המקומית. כך למשל, המצרים הקדמונים עשו שימוש בריפוי שכלל הקאות יזומות או גירוי התעטשות, במטרה לסלק את הכאב מהאדם. בתרבות שקדמה לעידן האינקה בדרום אמריקה, לפני למעלה מ-3,000 שנים, נהגו לספק לסובלים מכאבים עלי קוקה ללעיסה (כידוע, הקוקה הוא הצמח שממנו מופק קוקאין).

בצד השני של העולם, ברחבי אסיה, עשו שימוש דומה באופיום, שעם השנים חדר גם למזרח התיכון ולאירופה. אלו וגם אלו נועדו להפיג כאבי מפרקים, כאבי ראש ואחרים. הסינים סברו כבר לפני כ-4,000 כי מקור הכאב נובע מחוסר איזון אנרגטי בגוף, ופיתחו במרוצת השים שיטות כגון דיקור. היוונים והרומאים נהגו גם לטבול לסירוגין במים לוהטים ובמים קרים.

ועוד לא דיברנו על הקזות דם, שבהן משתמשים גם כיום במקומות שונים בעולם. עם זאת, ככל הנראה, טיפולים קדומים מסורים שכללו צמחי רפואה ושמנים צמחיים שונים, נטו לעתים לסייע. ההתמודדות עם כאבים לא רשמה הישגים מיוחדים גם בימי הביניים, והשיטות נותרו – פחות או יותר – זהות לימי קדם. רק הפרשנויות השתנו מעט.

אספירין, מחטים ומה שביניהם

המצב החל להשתנות רק במאה ה-11, עם ייסודו של Schola Medica Salernitana – בית הספר הראשון לרפואה, שהוקם בעיר סלרנו שבאיטליה. הוא ריכז מידע רב ערך מתרבויות קרובות (כגון יוון), וחקר לעומק את מקורו הכאב ודרכי הטיפול בו. תקופת הרנסנס באירופה הביאה עמה התקדמות נוספת בהבנת מקור הכאב, וכך גם התקדם השימוש בצמחי מרפא, בהם דודא רפואי וצמחים נוספים. רק החל מהמאה ה-19, הפך חקר הכאב להיות מדעי יותר, וסלל את הדרך לתרופות לשיכוך כאבים, כמו גם גילוי המחלות הפנימיות שחוללו את הכאב.

זו גם העת שבה פותחו המורפין, האספירין וגם המחטים להחדרת חומרי שיכוך והרדמה. המחקר כידוע לא נעצר, והתקדמויות נרשמות כל העת בתחום רפואת הכאב. כיום, מכשירים ביתיים כגון אלפא קיור פלוס - המשלב מספר מקורות אנרגיה כלייזר, גלי רדיו ואינפרה-אדום - נחשבו עד לפני שנים לא רבות כמדע בדיוני. כיום, מדובר בשיטות יעילות, מוכחות ופשוטות שמסייעות להשאיר את הכאב מאחור.